<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקמ"ח</h1>
<h2>דף כז.</h2>
אתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל עד אי נמי דפסלוה בגזלנותא. וקשיא ליה לר' כיון דמעידין דגזלנא הוא (לדבריהם) [לדברי רבא] אמאי אין נפסלין למפרע דכי היכי דמעידין אהאי עדות מעידין נמי על כל עדיות (דאם הוא) [דאסהידו] למפרע. דבשלמא בהזמה על הך עדות הוא דאיזומינהו אבל להנך עדות למפרע (הוא דאמר) לא הוזמו. אלא בגזלנותא כי היכי דמעידין דהך עדות לא מיתכשר דסהדי (גזלי) [גזלני] הוו (הכא) [הכי נמי] מעידין בכל הני (דמעידין) דלמפרע. ופי' הכי. דהכי קאמר דאיכא בינייהו דאסהידו בי תרי בחד שלא הזימו אלא האחד דלמאן דאמר חידוש אין חידוש ולמאן דאמר משום לקוחות איכא. וליכא למימר דעל כל אחד ואחד איכא תרי סהדי דהואיל ותרי נינהו תרי כמאה. אי נמי דפסלוהו בגזלנותא אי נמי שהזימום תרוייהו (כדפרישית) [כדס"ד] מעיקרא ופסליה האחד בגזלנותא עם הזמה. דהשתא (אתי) [אותו] עד שני שהופסל בהזמה ליכא (למיחש) חידוש דלא הוי אלא חד דהאחד נפסל בגזלנות. למאן דאמר משום פסידא דלקוחות איכא דבגזלן לא עביד תקנתא דאית ליה קלא ובהזמה עבוד תקנתא [ד]מקמי ההזמה דעדות שקר לא ידיע. ויש ספרים דכת' בהו דפסלונהו בגזלנותא. וליתה. דברוב ספרים תמצא דפסלוהו בגזלנותא דמשמע חד. דוק ותשכח.
